לכל אדם יש סדרי עדיפויות בחייו.

אצלי תמיד המועדפים ביותר היו החברים.

כל חיינו אנחנו בונים חברויות, אם זה בשכונה, בגן, בבית הספר או בחוגים ובוודאי בעבודה ובקהילה.

גם אני במשך שנים ליקטתי סביבי חברים שליוו אותי בכל נקודת זמן בחיים.  חברים לספסל הלימוד היו חלק בלתי נפרד במעגל החיים שלי. ועוד קבוצות של אנשים שתחומי עניין משותפים היו בלב העשייה היום יומית שלנו.

ללא הבנה מוקדמת,  באירוע התאונה בה איבדתי יד ורגל וההתמודדות עם האובדן האישי הקשה נאלצתי להשלים עם העובדה שאיבדתי גם חלק נרחב ממעגל החברים שבעצם ניתקו קשר איתי.

בהרצאתי  "החברים השקופים"  אני מגולל סיפור על אובדן מתמשך בכל תחומי החיים. הסיפור הוא לא מהמקום הביקורתי, אלה מהמקום הבונה שנותן מענה והבנה שאפשר גם אחרת.

אני מזמין אותכם למסע בשבילי הג'ונגל של החיים. יחד נדון ונפתח את השיח הציבורי בנושא החברתי החשוב עבור כולנו.

"החוסן החברתי נמדד על פי היכולת של החברה להכיל את החלשים שבה".

כל חיי הייתי עצמאי ויזם.  האמנתי שכל החלומות שלי תלויים רק בשאיפות שלי. לא היה תסריט באופק שבו אני אדם תלוי ונתמך בסובבים והאמנתי שלי לא יקרה.   ואז…..

מגיע אירוע שמשנה את חיי מקצה לקצה. קיבלתי את השיעור הכי משמעותי ומכונן. השיעור הגיע בכובע של תאונת אופנוע קשה בה איבדתי רגל ויד שמאל וכמעט איבדתי את חיי. וכנגד כל הסיכויים נשארתי בחיים. ברגע אחד, מאדם עצמאי, חברותי ופעיל על מלא   הפכתי לאדם חסר ישע, מוגבל ותלוי. הייתי במשבר זהות מטורף.   מהרגע שהתעוררתי למציאות החדשה כל מה הטריד את מנוחתי היא שאלת,   למה נשארתי בחיים?   ולמה ככה?   האם להיות נטל על משפחתי ועל החברה?

לאחר תקופת אבלות על האובדן והכאב ולאחר הקבלת האני החדש הבנתי שעלי לתפוס את עצמי בידיים ולהחליט על דרכי ההתמודדות שמשרתות אותי בצורה הטובה והנכונה ביותר עבורי.

בהרצאתי "בוחר בחיים" אני מדבר על האובדן והכאב מצד אחד ומהצד השני על ההתמודדות מול האתגרים היום יומיים בפעולות הכי פשוטות בנחישות רבה ובהתמדה. באמונה גדולה שע"י שיפור היכולות האישיות שלי בעזרת צוות השיקום וכוח רצון להשתפר, אצליח לעשות את זה!

בוחר בחיים זה מושג מאוד כללי, יחד עם זאת אביא נקודת מבט עמוקה יותר למושג הזה. תוך הצגת פרספקטיבה לחיים והתובנות שהגיעו בעקבות האירוע המכונן של חיי.