לכל אדם יש סדרי עדיפויות בחייו.
אצלי תמיד המועדפים ביותר היו החברים.
כל חיינו אנחנו בונים חברויות, אם זה בשכונה, בגן, בבית הספר או בחוגים ובוודאי בעבודה ובקהילה.
גם אני במשך שנים ליקטתי סביבי חברים שליוו אותי בכל נקודת זמן בחיים. חברים לספסל הלימוד היו חלק בלתי נפרד במעגל החיים שלי. ועוד קבוצות של אנשים שתחומי עניין משותפים היו בלב העשייה היום יומית שלנו.
ללא הבנה מוקדמת, באירוע התאונה בה איבדתי יד ורגל וההתמודדות עם האובדן האישי הקשה נאלצתי להשלים עם העובדה שאיבדתי גם חלק נרחב ממעגל החברים שבעצם ניתקו קשר איתי.
בהרצאתי "החברים השקופים" אני מגולל סיפור על אובדן מתמשך בכל תחומי החיים. הסיפור הוא לא מהמקום הביקורתי, אלה מהמקום הבונה שנותן מענה והבנה שאפשר גם אחרת.
אני מזמין אותכם למסע בשבילי הג'ונגל של החיים. יחד נדון ונפתח את השיח הציבורי בנושא החברתי החשוב עבור כולנו.
"החוסן החברתי נמדד על פי היכולת של החברה להכיל את החלשים שבה".






